פסק-דין בתיק ת"א 10363-12-10

1.         תביעה כספית בגין נזקי גוף שאירעו לתובע, יליד 1978, בתאונת דרכים נטענת מיום 25.4.10.

            התובע אינו טוען לנכות, והמחלוקת התמקדה בשאלת החבות וליתר דיוק, האם התובע היה ברכב בעת התאונה ונחבל בה.

העדויות

תצהיר התובע

2.         התובע העיד כי בתאריך 25.4.10, בשעה 19:00 לערך, נהג ברכבו. התובע עצר ליד הכביש בכניסה הדרומית לטירה, אותת שמאלה, אך לפתע רכב מאזדה פגע ברכבו מאחור.

            התובע ניגש לנהג המאזדה, ואחיד חאסקיה, שהתנצל, ואמר שהיה עייף ונרדם.

עדותו של הנהג חאסקיה וחיד

3.         וחיד מסר הודעה במשטרה, לחוקר חברת הביטוח ובבית המשפט.

4.         בהודעתו במשטרה, נ/3, וחיד מסר כי נסע בכביש לכיוון טירה כאשר ילד קפץ לנתיב נסיעתו. על מנת להימנע מפגיעה בילד, הוא הסיט את הרכב לשוליים, ואז רכבו פגע "ברכב אחר שחנה בשוליים".

5.         בשיחה עם החוקר, (התמלול הוגש וצורף - נ/4), וחיד מסר שלא היה איש ברכב הנוסף "לא היה בו אף אחד... (עמ' 5)". בהמשך, וחיד ציין שהרכב "חנה לבד" וכי לא היה בו איש (עמ' 8)... " בהמשך, וחיד ציין "לא ראיתי אף אחד ברכב... כן, בוודאי היה בחנייה" (עמ' 11)

6.         עוד יש לציין כי וחיד רשם פתק, ובו הודה באירוע התאונה, מיד לאחר התרחשות התאונה - ת/1. באותו פתק רשם: "אני ... מאשר בזאת כי נכנסתי ברכב חונה במוסך..."

7.         בעדותו בבית המשפט וחיד חזר על גרסתו לפיה סטה מהכביש לשוליו, על מנת להימנע מפגיעה בילד, אך היה מסויג באשר להמשך. וחיד ציין כי כאשר ירד מרכבו, לא היה איש ברכב שנפגע (עמ' 22 ש' 24), אך " יכול להיות" שמישהו היה ברכב כאשר פגע בו, ויצא עד שוחיד הספיק לצאת מרכבו (עמ' 22 ש' 24 - 25, עמ' 24 ש' 24 - 25). וחיד טען כי לאחר התאונה "יש סיכוי" שהתעלף או איבד את הכרתו, וכי " יכול להיות" שהיה מטושטש (עמ' 24 ש' 18 - 19, ש' 29 - 30).

וחיד אף הסתייג מהקביעה שהרכב היה בחניה: "זה כאילו חניה ולא חניה. זה ממש על השביל" (עמ' 23 ש' 15).

8.         בנוסף, העיד חוקר מטעם הנתבעת, שחקר הן את התובע והן את וחיד, והתייחס לדברים שנמסרו לו על ידי השניים.

דיון

9.         דין התביעה להידחות.

            עדותו של התובע הייתה עדות יחידה של בעל דין, ולא רק שלא מצאתי נימוקים להעדיפה כמצוות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות, אלא שבעדות זו נתגלעו סתירות ותמיהות, בתוכה, ואף בהשוואה לעדותו של וחיד, שאינו מעוניין בתוצאות המשפט.

            לכך יש להוסיף את עדותו של וחיד, שבכל גרסאותיו הראשוניות, העיד באופן חד משמעי כי פגע ברכב חונה, שלא היה בו איש. לא צלחו ניסיונותיו של וחיד "לרכך" במידת מה גרסה זו ומכל מקום, בעדותו של וחיד בבית המשפט הוא בסופו של דבר אישר שלא ראה איש, וכי בעת התאונה הרכב שפגע בו חנה.

10.        כאמור, שורש המחלוקת אינו בעצם קיומה של התאונה, אלא בשאלה האם התובע היה ברכב שנפגע בעת התרחשותה.